עמרן ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א

החלטה

בקשת המבקש, הנושה המובטח (הבנק), להתיר לו להמשיך ולנקוט בהליכי מימוש הנכס של החייבת מכח הבטוחה שנרשמה לטובתו.

המשכון שנרשם לטובת המבקש הוא על הנכס של החייבת המצוי ברחוב יהושע בן נון 98 בראש העין ונועד להבטיח את ההלוואה שהעמיד הנושה המובטח – לחייבת.

הנושה המובטח ביקש לממש את הבטוחה כדי לפדות את החוב לאחר שהנאמן הודיע לבנק כי החייבת הוכרזה פושטת רגל; לפי תנאי שטר המשכון רשאי הבנק לפעול למימוש הבטוחה ומשכך הודיע הנושה המובטח כי בדעתו לממש את הנכס.

גם בדעת הנאמן לממש את הנכס ולהביא את תמורתו לקופת הכינוס לאחר שיעביר לנושה המובטח את שווי הבטוחה שלטובתו.

הסוגיה שהובאה לפני - איננה האם לממש את הנכס, אלא מי יממש את הנכס, קרי, האם המימוש יעשה על ידי הנושה המובטח או על ידי הנאמן.

לאחר שעיינתי בבקשה, בעמדת הנאמן, בתשובת הנושה ובעמדת הכנ"ר – אני רואה לאשר לנושה המובטח להמשיך בהליכי המימוש במסגרת הליכי ההוצל"פ ובכפוף לפיקוח של בית המשפט של פש"ר באמצעות המנהל המיוחד שיהיה צד להליכי המימוש בכך שיוודא כי המימוש נעשה בהתאם להליכים המקובלים קרי, מיקסום התמורה שתתקבל ממכר הנכס לצורך העברת היתרה לקופת הכינוס לטובת כלל הנושים הבלתי מובטחים.

עמדת הנושה המובטח ועמדת הכנ"ר מקובלות עלי כלשונן ואני סבורה כמוהם כי יש לאפשר לנושה המובטח לממש את הבטוחה באופן עצמאי אך בפיקוח בית משפט זה וכלשון בית המשפט "...לנושה המובטח עדיפות בהנאה מדמי הנכס המשועבד... חלק בלתי נפרד מאותה עדיפות הינה זכותו של הנושה המובטח לממש את הנכס... מחוץ למסגרת הליכי פשיטת הרגל. זכות זו מעוגנת במפורש בסעיף 20 (ב) לפקודת פשיטת רגל ...חלק בלתי נפרד מזכות זו להיות אדון לדרך המימוש הינה זכות לקבוע את מיהותו של בעל התפקיד אשר יממש את הנכס וזאת בכפוף לכל דין" [פש"ר (ת"א) 1494/00 אלברט בן פורת נ. הכנ"ר] ובערעור על החלטה זו אמר בית המשפט העליון כי "ככלל אי אתה פוגע בנושה המובטח ...ואף הפיקוח המופעל על נשייתו הוא זהיר..." (רע"א 9025/03); עוד לציין את דברי בית המשפט העליון ברע"א 8122/08 ריקי ישראלי נ. עו"ד פביאן סלמן ואח' שהדגיש כי "ככלל, נושה מובטח שבידו שעבוד קנייני להבטחת חובו יכול להיפרע מחובו באמצעות מימוש הנכס המשועבד במנותק מהליכים אחרים, לרבות הליכי פשיטת רגל... הדברים עולים בבירור מהוראת סעיף 20(ב) לפקודה (המחריגה מן האיסור על פתיחת הליכים נגד החייב, הקבוע בסעיף 20(א) לפקודה, את הנושה המובטח המבקש לממש את ערובתו) ומהוראת סעיף 22(ד) לפקודה (הקובעת כי חרף שיקול הדעת שיש לבית המשפט בעיכוב הליכים אחרים, כאמור בסעיף 22(א) לפקודה)...".

החוק ופרשנותו בפסיקה העדיפו את זכות הנושה המובטח לממש את הבטוחה לרבות בהליכים שמחוץ להליכי הפש"ר וגישה זו מצביעה מיניה וביה על כך כי הזכות בידי הנושה המובטח כוללת בחובה גם את הזכות להחליט מי יממש עבורו את הבטוחה.

לאור האמור אני מקבלת את בקשת המבקשת ומורה כי הנושה המובטח יוכל לממש את הנכס בעצמו מחוץ להליכי הפש"ר אך בפיקוח בית משפט זה, כאמור.

ניתנה היום, כ"א חשון תשע"א, 29 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: